מיומנויות חברתיות
כיצד נוכל לשפר כישורים חברתיים של ילדנו בתקופת הקורונה?
חברות הינה צורך אנושי. כבני אדם, אנו מגלים צורך מרכזי להיות בחברת קבוצת השווים שלנו ולרוב חווים תסכול כאשר עולה קושי בתחום זה. כהורים, אנו גם עשויים להיות מודאגים ממצבם החברתי של ילדינו. בתקופה הנוכחית, בה כולנו שוהים בבתים, ללא יכולת להיפגש עם החברים וקבוצת השווים, הנושא החברתי עשוי עדיין להדאיג אותנו. ייתכן שחלקינו חווים סוג של הפסקה רגעית מהתמודדות חברתית שאינה מטיבה, כיוון שהילד שלנו לא צריך להתמודד יום יום עם סיטואציות חברתיות מורכבות במסגרת החינוכית. עם זאת אנו טוענים כי חשוב לשים לב שהקשרים החברתיים ממשיכים גם בתקופה זו של הסגר, באופן וירטואלי (ברשתות החברתיות, במחשב, טלפון וכד').
אולם, מה היא בעצם חברות? כמה חברים מספיקים לילד שלנו על מנת שיהיה מאושר? מחקרים מעידים על כך שמצבו הרגשי של ילד שיש לו חבר משמעותי אחד דומה למצבו הרגשי של "מלך הכיתה". גם בתקופה הנוכחית, אנו כהורים יכולים לשים לב כיצד הילד שלנו שומר על הקשרים החברתיים שלו. למעשה, תקופה זו מאפשרת לנו הזדמנות טובה לשים לב למצבו החברתי של הילד שלנו. עם כמה חברים משוחח במהלך השבוע? למי זה חשוב שהילד שלנו ישוחח עם הרבה ילדים? ואת מי זה מטריד אם זה לא קורה? האם זה מפריע לי, ההורה, או שהדבר מפריע גם לילד שלי? האם הוא נמצא בשיחות אישיות עם חברים, או בשיחות זום קבוצתיות? וכיצד הוא מנהל את התקשורת החברתית שלו?
נוכל להבחין כי לכל ילד קיים מגוון של מיומנויות חברתיות, כגון: שפת הגוף, היכולת לשמור על קשר עין, שימוש בקול וטונציה מותאמת ושמירה על "מרחק חברתי". כמו כן, ישנן מיומנויות בין אישיות מורכבות כגון הצטרפות לקבוצה, זיהוי רגשות של האחר ויכולת לאמפתיה, יכולת לנהל שיח מותאם, שיתוף פעולה, ניהול קונפליקטים ועוד. הכישורים החברתיים אינם מולדים, אלא נלמדים מתוך הקשר וההתנסות החברתית ולכן חיוני לסייע לילד שלנו לפתח ולשכלל אותם! בתקופה הנוכחית, בה אנו נמצאים זמן רב בבית עם הילד, אנו יכולים לעזור לו ללמוד, לפתח ולשכלל כישורים אלו, בהם אנו שמים לב שהוא מתקשה. כאשר הילד משוחח עם חבריו בווטצאפ או בזום למשל, אנו יכולים להבחין אם והיכן יש לו קושי ולעזור לו להתמודד עם כך. בין אם 'בזמן אמת', או לאחר מכן בשיחה עימו (זאת נחליט לפי גיל הילד. ככל שגדול יותר, עדיף לסייע 'מאחורי הקלעים'). בנוסף מומלץ לתרגל זאת מולו, הורה עם הילד או בין האחים, רצוי בדרך משחקית ונעימה ושאינה מעבירה ביקורת או שיפוטיות.
ניקח לדוגמא יכולת הצטרפות לשיחה: אני שם לב כי בשיחות קבוצתיות הילד שלי פחות משתתף, שותק הרבה ומתקשה להיכנס לשיחה. ילדים רבים יכולים לחוות קושי בשלב זה, ועוד יותר בתקשורת וירטואלית, המקשה עלינו לקרוא את המפה החברתית, כיוון שחשיבות קשר העין יורדת, קיים קושי לקרוא שפת גוף ועד לקשיים טכנולוגיים בהם לפעמים רשת האינטרנט אינה מאפשרת שיחה רציפה, דבר מעכב את היכולת שלי להבין את הסיטואציה החברתית. רגעים אלו של הצטרפות לשיחה ולמשחק הינם רגישים מאוד, מחד הם מספקים לילד הזדמנות לחוות הצלחה חברתית ולחזק את מעמדו בקבוצה (לפתח דימוי חברתי, להרגיש רצוי ואהוב ולהמשיך להתנסות באינטראקציות חברתיות ובכך לשכלל את כישוריו). מצד שני הילד עלול לספוג עלבון ודחייה במידה ואינו מצליח להשתלב ולהימנע מהזדמנויות נוספות לשיחה.
אז מה אני יכול לעשות כדי לעזור לילד שלי במצבים כאלו? ילד שרוצה להצטרף למשחק אמור לשכנע את המשתתפים שהוא יכול להיות מתאים. עליו להיות ברור וחיובי בהבעתו על מנת שהילדים ישמחו על הצטרפותו. הוא צריך למצוא דרך לתזמן את רגע ההצטרפות, כדי שייתפס כתורם ולא כמפריע. לכן בשלב הראשון, אלמד את הילד לצפות מהצד בקבוצה אליה רוצה להשתתף. אחרי שנכנס לזום קבוצתי לצורך העניין, לשהות מעט ולאותת על כוונתו להצטרף לשיחה. לשים לב להקשר, על מה מדברים? האם יש כללים לשיחה? האם ישנה שפה מקובלת? לבסוף לתזמן את הרגע המתאים להצטרף. בשלב השני, מומלץ להצטרף באופן נעים וחיובי, להביע רגשות דומים/צחוק משותף. להצטרף מילולית על ידי הפנית שאלה כמו מה אתם עושים? על מה מדברים? אפשר גם להציע רעיון חדש לשיחה (לעיתים עדיף לקחת מקום שולי יותר ואז להתקדם). אני ממליצה לשים לב כי כניסה תוקפנית או הססנית מדי מרחיקה וגורמת לדחייה. אבל גם אם נדחיתי חשוב להתאושש ולנסות שוב להצטרף, או לוותר ולמצוא פתרון אחר.
הקשרים החברתיים בתקופת משבר הקורונה עשויים להוות הזדמנות או אתגר לילדים מסוימים. מאחר והקשרים החברתיים בעת הזו מעצימים מיומנויות שפתיות מילוליות, ילד בעל יכולת וורבלית גבוהה יותר יזכה לתפוס מקום משמעותי יותר באינטראקציה. אני ממליצה לנסות להבין האם קיים קושי חברתי חדש או התנהלות חברתית המאפיינת את הילד לאורך השנים. ישנם סימנים מאפיינים שעל פיהם אפשר לזהות כי ילד נמצא בקושי חברתי קיצוני בתקופה זו, כגון הפחתה בתדירות השיחות עם החברים והימנעות מלהיכנס לשיחות אונליין בזום, ועד להסתגרות וירידה במוטיבציה בתחומי עניין אחרים. ילדים החווים דחייה חברתית עשויים לחוות גם ירידה בערך העצמי ואף פגיעה בתחושת המוגנות ולכן עולה הצורך כמבוגר משמעותי להתערב, על מנת למנוע הידרדרות נוספת ולשקם את הביטחון העצמי שלהם.
לסיכום, בתקופה מיוחדת זו נוכל לשים לב לאופן בו ילדנו מנהלים את הקשרים החברתיים שלהם. כמו כן, הנוכחות ההורית המוגברת יכולה גם להוות הזדמנות יוצאת דופן לסייע לילדנו בחיזוק ואימון הכישורים החברתיים שלהם.