child_model

חרדות של ילדים

התמודדות עם חרדות ומצוקה רגשית של ילדים
בתקופת הקורונה

רבים מאיתנו, מבוגרים וילדים, חווים בתקופה הנוכחית של מגפת הקורונה, עומס רגשי מוגבר, הכולל תחושות של לחץ, פחד, חרדה ודכדוך. כל אחד מאיתנו מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה. כל אלו הינן תגובות נורמאליות למצב לא נורמאלי. יש החשים רגשות עזים, תנודות במצב הרוח, דאגות בריאותיות וכלכליות לעצמם ולבני משפחותיהם. יש לזכור, כי כל מה שאנחנו המבוגרים חווים, גם הילדים חווים. בבת אחת וללא הכנה מראש, הילדים נאלצים להתמודד עם מציאות חיים שונה: גנים ובתי ספר סגורים, החוגים בוטלו, אין מפגשים עם משפחה מורחבת ואין מפגשים עם החברים. אבל בניגוד למבוגרים, אשר יש להם הרבה ניסיון חיים, היו במצבים קשים בעבר והספיקו לפתח את החוסן הרגשי שלהם, הילדים מפאת ניסיון חייהם הקצר, הם רק בתחילת תהליך פיתוח החוסן הנפשי שלהם. בנוסף למבוגרים קיימת יכולת לבטא את תחושותיהם בדרך מילולית שמסייעת להם להתמודד. התקופה הנוכחית עלולה לתרום להחרפת מצוקות קיימות אצל ילדים ונוער (בעיקר ילדים ונוער עם צרכים מיוחדים) ו/או להוות טריגר למצוקות חדשות.

למה חשוב לפחד? ומתי זה הופך לבעיה?

אין אדם שלא פוחד. פחד הוא חשוב מבחינה אבולוציונית להישרדותנו. מי שמרגיש את הפחד יידע לשמור על עצמו מפני איום. למשל, אדע להתגונן טוב יותר מול המגיפה אם אשמור על הנחיות משרד הבריאות. אך בעוד שאצל רוב האנשים מחשבות הפחד באות וחולפות, אצל אנשים וילדים עם חרדה, מחשבות אלו ייתקעו בראש, יטרידו ולא יניחו להם.

כיצד נזהה מצוקה רגשית אצל ילדינו בתקופה הנוכחית?

•שינוי מתמשך בתפקוד החברתי/ הרגשי /ההתנהגותי או הלימודי.

•דיווח של הילד על חווית קושי

•מחשבות שמתרכזות באופן קיצוני בסכנה או איום, באופן טורדני וחזרתי.

•תגובות גופניות עוצמתיות מעבר לרגיל של אותו ילד (למשל קצב לב מואץ, קשיי נשימה, כאבי בטן, כאבי ראש, התכווצות שרירים ועוד).

•תגובות התנהגותיות הכוללות עצבנות ואי שקט, בכי, היצמדות או הימנעות מפעולות האופייניות לבני הגיל (למשל לסרב ללכת לשירותים לבד, לילד שכבר עשה זאת בעבר).

•יש לשים לב למצבם הרגשי של ילדים שסבלו ממצוקה נפשית עוד לפני תקופה זו, אשר ייתכן שסובלים מהחמרה בסימפטומים.

האם עלי לקחת את הילד לטיפול?

בתקופת הקורונה יכולה להיות מצוקה רגשית שאופיינית למצב ונורמטיבית וסביר להניח שתחלוף כאשר נתחיל לחזור לשגרה. איך נבחין בין מצוקה רגשית שתחלוף מעצמה לבין מצוקה המחייבת התערבות מקצועית? מניסיוני המקצועי, המלצתי החד משמעית היא- אם יש ספק- אין ספק. להתייעץ עם איש מקצוע -פסיכולוג חינוכי/התפתחותי/ קליני/ פסיכיאטר מומחים לילדים ונוער. אנשי המקצוע יכוונו אתכם- האם יש צורך בהתערבות מקצועית ואם כן לאן לפנות. האופציות השכיחות הן: טיפול פסיכולוגי פרטני, טיפול פסיכולוגי קבוצתי, הדרכת הורים, טיפול תרופתי או שילוב של כמה מהאופציות הללו.

כיצד לסייע לילד כאשר זיהינו מצוקה רגשית וחרדה מוגברת?

1. עבודה פנימית על עצמנו- ילדינו זקוקים להכלה ואמפטיה. אם "המיכל" שלנו מלא עד אפס מקום בקשיינו אנו, לא יהיה לנו מקום להכיל את ילדינו. לכן, חשוב מאד שההורה קודם כל יעבוד על עצמו, על השלווה הפנימית והאופטימיות שלו, יעשה דברים שמחזקים אותו כדי שיוכל לחזק את הילד.

2. סגנון הורות תומכת (לעומת מגוננת)- קשה לנו לראות את ילדנו סובלים ואנו רוצים להקל עליהם וכמה שיותר מהר. אך כך אנו מלמדים אותם שהם לא יכולים בלעדינו, מחזקים את התלות בנו ומעבירים לילדים מסר מחליש. אני ממליצה להשתמש בתקופה זו כהזדמנות לחזק את החוסן של הילדים והאמונה שלהם בכוחותיהם וזאת על ידי עמדה של הורה תומך. בעמדה זו ההורה אמפתי לרגשות הילד, אינו שיפוטי ומסייע לו להתמודד בכוחות עצמו. איך? לא להיבהל, להשרות רוגע ומסר של אמון ביכולותיו, להציע דרכי עזרה ולשמש כמודל שיודע להתמודד בעצמו.

3. עבודת הורים כצוות- חשוב כעת יותר מתמיד ששני ההורים יהיו מתואמים ביניהם ויעבדו יחד כצוות, יחזקו אחד את השני ויגבשו עמדה אחידה, יעבירו מסרים דומים לילדים. יציבו להם מטרה משותפת להעצים את הילד. כל אחד בדרכו. שני ההורים לא צריכים להיות העתק אחד של השני, להפך השוני ביניהם יכול להעשיר את הילד ואת המשפחה כולה, למשל, גם אם יש שוני בגישה החינוכית או בפילוסופיית החיים של כל הורה- מכל אחד הילד יכול ללמוד ולהיתרם באופן אחר.

4. חיפוש מקורות תמיכה להורה- ספרות מקצועית, משפחה מורחבת וחברים, שכנים, הורים של חברים של הילד או קבוצות תמיכה ברשת.

5. גש"ר מאח"ד- ערוצי התמודדות מגוונים עם מצבי לחץ (מודל שפותח על ידי פרופ' מולי להד): גוף, שכל, רגש, משפחה, חברה ודמיון. גוף- כל מה שעושה לנו טוב וקשור לגוף-  תרגול מיינדפולנס, תרגול הרפיית שרירים, ספורט שמעלה את רמת הסרוטונין במוח ועושה מצב רוח טוב, אמבטיית קצף חמה, אכילה (תזונה בריאה, מגוונת בזמנים קבועים), שינה (זמני שינה קבועים). שכל- חשיבה חיובית, חשיבה רציונלית, הומור, רגש- כל דרך לבטא רגש היא מבורכת- ביטוי רגש במילים, בכתיבה, בציור, בפיסול, בשירה, הלחנה, המחזה וכדומה. משפחה- זה הזמן לחזק את הלכידות ותחושת השייכות של הילד למשפחה הגרעינית, חברה- לשמור על קשר עם האנשים החשובים לנו טלפונית/ שיחות וידאו/ רשתות חברתיות. דימיון- דימיון מודרך היא דרך נפלאה להירגע.

6. להרבות באינטראקציות חיוביות עם הילד באחד על אחד או פעילות של כל המשפחה הגרעינית- אפייה, בישול ואף צפייה משותפת בסדרת טלוויזיה או משחק מחשב שהילד אוהב ובדרך כלל צופה בה לבדו.

7. לשוחח עם הילד על הקשיים- כל ילד על פי גילו ועל פי יכולתו להבין מסרים מופשטים. חשוב לתת לגיטימציה לרגשות של הילד (למשל "מה שאתה מרגיש זה טבעי ונורמלי למצב הזה וגם כנראה יעבור") מומלץ לשתף (עם גבולות כמובן) בקשיים של ההורה כדוגמא אישית להתמודדות ולחוסן, (למשל "כשהייתי ילד במהלך מלחמת המפרץ, הייתה תקופה שבה לא הלכנו לבית הספר והשגרה השתנתה, מה שעזר לי אז להתמודד היה... וגם אתה יכול! נעבור את זה ביחד").

8. לאפשר לעצמנו ולילדינו חוויות שליטה ובחירה- לא נוכל לשלוט במה שיהיה בעתיד ובמצב הקורונה בארץ, וגם לא נוכל לשלוט ברגשותינו שצפים בעקבות זאת, אך נוכל לשלוט במה שאנו יכולים לעשות ולאפשר לילדים שלנו כמה שיותר חוויות של שליטה ואוטונומיה. למשל מעשי התגוננות בפני הקורונה מאפשרת לנו חוויה של שליטה. בנוסף לבחור מה לעשות היום מבין כמה אפשרויות, לבחור מה לאכול, מה ללבוש וכו'.

לסיכום, מרבית ההורים בימים אלו מרגישים כי חלק גדול מהאנרגיות שלהם מושקע בלנסות לסייע למשפחה הגרעינית להתמודד עם האתגרים הייחודיים לתקופה הנוכחית. הורים שיראו בכך הזדמנות לחזק ולהתחזק, לא יהססו לשתף ולבקש עזרה כשצריך- יש סיכוי משמעותי שיצליחו עם הרבה גמישות ויצירתיות להעצים את ילדיהם ואת המשפחה כולה, לצלוח את התקופה הזו ואף לצאת ממנה מחוזקים להמשך.